שפיר נ' שומרה חב' לביטוח בע"מ

החלטה

הבקשה להבאת ראיות לסתור מטעם הנתבעת הובאה בפני. משמצאתי כי טרם הועבר התיק אלי ממותב קודם- לא היה סיפק ליתן בה החלטה, נדרשתי לה ולהלן החלטתי.

ההליך, הבקשה

1.עניינה של התביעה העיקרית תאונת דרכים מיום 24/3/05 (להלן: "התאונה"), שבגינה נגרמו לתובע, לטענתו, נזקי גוף. התביעה הינה לפיצוי בגין נזקי גוף והיא הוגשה מכח חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים  התשל"ה-1975 (להלן: "החוק").

2.התאונה הוכרה על ידי המל"ל כתאונת עבודה.

3.         בפני עומדת להכרעה בקשת הנתבעת (להלן: "המבקשת"), להתיר לה הבאת ראיות מטעמה לסתור את קביעת המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל"), ביחס לנכותו של התובע (להלן: "המשיב"), בתחום האורטופדי, ולהורות על מינויו של מומחה מטעמו של בית המשפט.

המחלוקת וטענות הצדדים

4.          המבקשת טוענת כי הוע"ר שליד המל"ל נדרשה ביזמתה לשאלת קיומה של נכות רפואית, כאשר לשיטתה- הערר שהגיש התובע על קביעת הוע"ר מדרג ראשון, על פי נימוקי הערעור שבדו"ח הוע"ר מתייחסים לכאורה לנכות הזמנית שלא אושרה לו.

אומר כבר עתה כי אין בידי לקבל טענה זו. לא זו בלבד שמכתב הערר של התובע לא צורף ולא הוצג. נימוקי הערעור בפני הוע"ר מיום 19/3/06 נרשמו לכאורה, בתמצית, על ידי פקיד הוע"ר, המשיב (כנפגע) אינו חתום על הרישום . מאידך- בפני הוע"ר מיום 14/5/06, מתלונן המשיב על כאבים ומגבלות. הא-ראיה שחברי הוע"ר הפנו את התובע לבדיקות משלימות והדעת נותנת שלא היו עושות כן לו עמדו על הפרק טענות ביחס לעבר. לא רק זו אף זו. משיקולי צדק טבעי, לא יעלה על הדעת להתעלם מהתייחסות של ועדה רפואית למצבו של נפגע, רק משום האפשרות (שלטעמי במקרה זה אף אינה מתיישבת עם ההגיון), כי בדקה ביזמתה את המצב הרפואי בהווה, מבלי שנתבקשה לכך. יש גם לזכור, כי כאשר עסקינן בוע"ר שליד המל"ל, הן למוסד והן לנפגע יש רשות לערור על קביעתה. לא אחת, אף קובעת וע"ר כי יש לפתוח הליך בחלוף פרק זמן מסויים. מכאן- שלועדה יש לכאורה פררוגטיבה גם ליזום בדיקות ככל שתמצא לנכון.

מכל האמור לעיל, איני סבורה שיש מקום להדרש לנימוק זה שבבקשה, ונדמה לי שגם המבקשת לא שמה עליו את הדגש.

מוסיפה וטוענת המבקשת כי הבסיס לקביעת הנכות על ידי הוע"ר לעררים, כפי שצוין מפיה, כי זו : "לאור הבדיקה הקלינית וההדמייתית", אינו עולה בקנה אחד עם ממצאי בדיקת אולטרה סאונד עדכנית אליה הופנה המשיב על ידי הוע"ר מיום 14/5/06, בשל ממצא של הגבלה מזערית בתנועות כתף ימין, באשר מהתייחסות הוע"ר מיום 9/7/06 לבדיקה זו, ניתן להבין כי הבדיקה היתה תקינה בשתי הכתפיים.

בנוסף- ובעיקר, מבססת המבקשת את בקשתה על הטענה כי בפני הוע"ר של המל"ל לא עמד תיעוד רפואי רלבנטי מעברו של המשיב בתחום האורטופדי, כמו גם ביחס לתאונות מאורחות. מפנה היא בהקשר זה לחוו"ד פרטית שהוכנה לבקשת המשיב, לצורך תביעתו את משרד הבטחון עקב פציעה במלחמת יום הכיפורים. בחוו"ד זו, שהעתקה צורף לבקשה, קובע מומחה התובע- ד"ר לין, נכות בשיעור של 10% "בגין הגבלה בתנועות מפרק בכתף ימין עם השפעה קלה על כושר הפעולה". סבורה המבקשת כי בעובדה זו יש כדי למנוע מהמשיב לייחס את המגבלה בכתף ימין לתאונה דנן. חוו"ד זו, טוענת המבקשת, לא עמדה בפני הוע"ר שליד המל"ל אשר קבעה לו נכות בגין התאונה נשוא התביעה.

מוסיפה המבקשת ומציינת כי המשיב נפגע בתאונת עבודה מאוחרת לזו שבפני. מפנה המבקשת לכך שבטופס התביעה לקביעת נכות שהגיש המשיב למל"ל, בגין אותה תאונה מאוחרת, ציין כי: "בעקבות הפגיעה היה שבר ביד קרוב לכתף, שברים בצלעות בצד ימין ושברים בצלעות בצד שמאל". עיון במסמכים הקשורים בת.ע. המאוחרת הנ"ל מעלה כי השבר הינו בצד ימין. חשוב לציין כי עיון נוסף בטופס התביעה לקביעת נכות בגין אותה תאונה מאוחרת, מעלה כי המשיב הזכיר מפורשות את התאונה נשוא תביעה זו שבפני, מיום 24/3/05, לא ביקש להסתירה, וכתב: "בפגיעה קודמת 24.3.05 גם כן פגיעה בעצם הבריח ובצלעות". יודגש, עם זאת, כי אין אזכור לכתף ימין באותו הקשר ובטופס הנ"ל.

המבקשת אף מפנה לכך שהוע"ר לעררים אשר דנה בערעורו של המשיב בגין אי קביעת נכות עקב התאונה דנן, התכנסה לאחר התאונה המאוחרת. בדיקת פרוטוקולי הוע"ר לעררים מעלה כי המשיב ציין בפני הוע"ר לעררים הראשונה- מיום 19/3/06, כי הייתה לו תאונת עבודה מאוחרת. אולי לכך התכוון כשהצהיר בפניה "אני מבין שאתם לא יכולים לדון בראיה חדשה". חשוב עם זאת לציין כי הוע"ר לעררים, בשלושת הפרוטוקולים, אינה מתייחסת לאותה תאונה מאוחרת, לסוג הפגיעה בה, לאפשרות או להעדר אפשרות של השפעה על מצבו בגין אותה תאונה מאוחרת.

5.       תשובת המשיב לבקשה לקונית וסבור הוא כי מקרה זה אינו חריג באופן שיצדיק הבאת ראיות לסתור.

דיון והכרעה

6. בחנתי את הבקשה, התגובה לה והתשובה לתגובה.

אני בדעה כי התקיימו במקרה זה מהטעמים המיוחדים שיצדיקו התרת הבאת ראיות לסתור, ואנמק.

המסגרת הנורמטיבית

7.סעיף 6 ב' לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 קובע כהאי לישנא: